חוק הפנסיה במרכזו הרעיון של "פנסיה לכל עובד" מזכיר במשהו את חוק ביטוח בריאות ממלכתי שתכליתו להבטיח שירותי בריאות לכל תושב. חוק הפנסיה אמנם בא להבטיח גם הוא זקנה מכובדת לכל העובדים השכירים והעצמאים במשק אך בניגוד לחוק הבריאות הממלכתי הוא אינו לוקח בחשבון את מחוסרי העבודה ופוגע בעובדים עם שכר נמוך. חובת הפרשות המעסיק או העצמאי לפנסיה , מכוח החוק, מתייחסת לתשלום המהווה שעור מסוים מההכנסה החודשית. ברור לחלוטין שככל שההכנסה החודשית נמוכה יותר הפרשות הכספים לפנסיה נמוכות יותר והקופה שתעמוד לרשותנו לכשנתבגר ונהיה חלילה סיעודיים תהיה דלה ביותר. החמור מכל יהיה מצבם של המובטלים, מחוסרי העבודה ושל עקרות הבית שיאלצו למצוא עצמם תלויים אך ורק בקופתה המרוקנת של המדינה. פנסיה חודשית מופרשת על-פי החוק לעובדים שלהם אין הסדר כלשהו לפנסיה תקציבית. כלומר, מי שיש לו כבר סידור פיננסי, מכוח הסכם קיבוצי או מכוח חוזה אישי לא נדרש לבצע הפרשה נוספת לפנסיה. לפיכך מדובר בכמחצית מהעובדים במשק .
החובה לתשלום הפנסיה חלה על כל עובד שגילו מעל 25 שנים ומתחת לגיל 60 והוא מועסק יותר מ – 6 חודשים. כלומר, חובת התשלום הינה גם עבור מלצרים, מטפלות, עובדי משק בית וכדומה.
אין ספק שמטרת החוק ויישומו הם חיוביים בעיקרם ואף חשובים שכן קיימת נטייה של חלק נרחב מהציבור שלא לדאוג לעצמו לעת זקנה ולפיכך נאלצים הם להסתפק רק בקצבאות הביטוח הלאומי. התבססותם על קצבאות הביטוח הלאומי בלבד עלולות היו להביא את ציבור העובדים לרמת מחייה ירודה ולעיתים תכופות רעה בהרבה מזו לה הורגלו בגילאי העבודה. זה ההיגיון שעמד בבסיסו של חוק זה. אך אם זה ההיגיון, מדוע שמאות אלפי הנפשות הבלתי מועסקות במשק וכל עקרות הבית המגדלות את ילדיהם בשקידה רבה , דווקא הם יפגעו. דווקא הם יאלצו להסתפק בקצבאות העגומות של הביטוח הלאומי ולא יזכו להזדקן בכבוד. על זה נאמר – "עליה וקוץ בה".
המדינה מבחינתה לא פוגעת כלל בתקציבה שכן החיסכון כולו יבוא מכספי המעסיקים והעובדים שייהנו מאפיקים הנושאים ריבית והצמדה על כספם עד למימושם.
ומה עוד רע בחוק זה? ובכן, מעצם העובדה שגם העניים החיים מהכנסה זעומה ובלתי מספיקה לכיסוי מחייתם הבסיסית יאלצו גם הם להפריש ע"פ החוק כספים לפנסיה אומרת שהמחוקקים לא הקדישו מחשבה מספקת. כלומר מצב העניים מורע, הם יאלצו גם במצבם העגום להקטין את הנטו שבקושי מספיק להם גם כך. יתרה מכך ההפרשות הפנסיוניות מזכות את הציבור הרחב בהטבות במס. אך מה עם אותם אוכלוסיות חלשות שאינן מגיעות כלל לחבות במס. הם גם יאלצו לבצע את ההפרשות השוטפות וגם לא ייהנו מהטבת מס כלשהי.
אם תרצו אדם מבוסס שמפקיד 7.5% משכרו יופחתו לו רק כ 5% מהנטו בעוד העני בעל המשכורת הנמוכה משלם את ה – 7.5% במלואם. אבסורד, כבר אמרנו?
שימו לב! הממשלה מבחינתה לא מוכנה לתרום מחלקה ולו שקל אחד למען מטרה נעלה זו ובכך היא ללא ספק מאמללת יותר את האומללים והחלשים.
יש לדעת כי בניגוד למה שהיה מקובל בחלק מהמקרים עד כה בהגיע העובד לגיל פנסיה הוא לא יוכל למשוך את כל הכסף שנצבר עבורו בקופה בפעם אחת אלא כקצבה חודשית. בתנאים מסוימים אפשר יהיה למשוך את הכסף בפעם אחת אך תחת תשלום קנס גבוה.
אם חשקה נפשכם לדעת היכן מושקע כספכם הרי שהקופות מצידן משקיעות חלק מהסכומים באגרות חוב ממשלתיות. צדקתם, הממשלה מצידה לא נותנת אך להיעזר בכספים – נעזרת גם נעזרת!
מאת ד"ר אפי משה רו"ח וכלכלן בכיר